כנפיים להצלחה

לפני שנים רבות, במקום הרחק הרחק מפה,

בקיץ, ביום חם ונעים נולדה חסידה קטנה בלהקה של החסידות.

היא נולדה סקרנית והייתה חזקה , חכמה ועם הרבה רצון להצליח.

סבא סבתא וההורים אהבו אותה מאוד אבל....

כשהחסידה הקטנה הלכה לבית הספר ללימודי מעוף, חסידות קטנות אחרות שהיו בגילה ואפילו גרו יחד איתה החליטו ללמוד בנפרד ממנה. כך הן השאירו אותה מחוץ לקבוצת משחקים שלהן.

מאז החסידה הקטנה התחילה להרגיש מוזר, היא הרגישה כי היא זקוקה לעזרה וכי היא רוצה להתקדם יחד עם חבריה. אך החסידות האחרות עדיין המשיכו להשאיר אותה לבדה וכך היא המשיכה לחוש בודדה.

יחד עם זאת, החסידה ידעה כי יגיע העת ובו ככל החסידות יצטרכו לעוף למקום אחר, מקום יותר חם ונעים.

היא ידעה כי לכל חסידה קטנה חשוב ללמוד לעוף כמו גדולה כדי להגיע לאותו המקום היפה.

אפילו הוריה אמרו זאת

- אמרו כך: "את הבת האהובה שלנו וחשוב מאוד שתדעי לעוף לבדך כי למרות שאנו גדולים וחזקים, אין לנו די כוח להביא אותך למקום החם ההוא, אלא רק בעזרת היכולות שלך את תוכלי להגיע לשם".

היום אנחנו יודעים כי החסידה הקטנה הייתה מבולבלת וכי היא פחדה מאוד.

זאת מכיוון שבבית הספר רוב הזמן הסתובבה לבדה ולכן לא עמלה ושקדה על יכולת המעוף שלה. בנוסף חשבה לעצמה כי היא עלולה להיוותר כך גם בעתיד מבלי להיות מסוגלת לפרוש את כנפיה ולעוף למרחבים הגבוהים והרחוקים..

ביום אחד הרגשת הפחד והבלבול שחשה הייתה כל כך חזקה שגרמה להתעוררות בלב שלה כוח חדש - רצון להפסיק אותה. באותו היום נולדו לה מספר זרעים של תכונות שגדלו התעצמו אצלה בלב בכל הזמן שבו הייתה לבדה.

התכונות החדשות הן חוסן ועוצמה פנימית ואחריות אישית על כל דבר שנוגע בה. היא אף למדה לדבוק בהתמדה בכל מהלך שביצעה עם מוטיבציה גבוהה ושאיפה להגיע לתוצאה הטובה ביותר.

כשהתכונות האלו גדלו החסידה הבינה שחשוב לעשות מעשה שיוכל לעזור לה לצאת מהחוסר העונים בו היא נכלאה והחלה להעז. היא צברה אומץ ופנתה אל הינשוף הגדול והחכם שמכיר את הכול ואפילו את הדברים ששום חסידה לא הכירה.

(לינשוף היה מידע על תהליכים שקורים במהלך החורף כאשר כל החסידות נמצאות בארץ אחרת).

אומנם, כשהחסידה באה לינשוף הוא ביקש ממנה תמורה על הידע, הרי ידוע לכל כי כול דבר בחיים דורש תמורה בחזרה...

החסידה עמדה וחשבה על איזו תמורה הוא דיבר? ומה היא יכולה לתת לו? והרי כי היא איננה יכולה לתת לו כלום חזרה? עם החשיבה הזאת וללא מידע היא עזבה את הינשוף.

בכל זאת היא המשיכה בחיפושים אחרי המידע והלכה לציפורים אחרות. הציפורים האחרות לא ביקשו תמורה, אך גם למידע שהם סיפקו לה לא היה שום משמעות עבורה. החסידה קיבלה מהם את אותם הדברים שכבר ידעה לבדה.

במהלך החיפושים אחרי ידע שיעזור לה לעוף ,תמו הימים החמים וכל הלהקה של החסידות החלה להתארגן למעוף ארוך לארץ אחרת.

הוריה שוב אמרו לה כי הם אינם יכולים לקחת אותה עימם מכיוון שהיא כבר גדלה, הם אמרו שרק היא יכולה לטוס למקום שלה, כדי לבנות קן משלה. הוריה סיפרו גם דבר נוסף, כי החסידות הן זן מיוחד והן חייבות לחיות בחום. במקרה שהן פוגשות קור קשה להן להתמודד עמו והן מתקררות והקור לבסוף עלול להוביל לתמותה.

אמרו זאת לחסידה, חגו אל מעל לקן ומשם המריאו אל ארץ חדשה.

כך גלים חדשים של בלבול והפחד עטפו את החסידה בחיבוקים חלקלקים ודביקים היא שוב נותרה מבולבלת ומפוחדת כמו בימי העבר.

עכשיו לפחד מפני המעוף הצטרף פחד חדש , פחד שלא תדע כיוון לאן לטוס וזאת גם גם אם בכל זאת תלמד ותוכל...

כך היא עמדה לבדה ובודדה בקן.

ופתאום קרה דבר והיא היא נזכרה במילותיו של הינשוף " לכל מידע יש לתת תמורה בחזרה".

המילים הללו גרמו לה להיזכר בחסידות האחרות. היא נזכרה שראתה כי גם הן פחדו לעוף ואז ההורים שלהן דחפו אותם מהקן ורק אז הן החלו את המעוף הראשון שלהן. היא נזכרה גם בסיפורים של ההורים שסיפרו כי כל חסידה לבדה יודעת לאן לעוף , בדיוק באותו הרגע שהיא מתחילה לנסוק אל על.

עכשיו החסידה הבינה מהי התמורה שהיא יכולה להעניק על הידע שהיא זקוקה לו כל כך.

וכך היא החישה את צעדיה אל קצה הקן, הביטה סביבה, מילאה את ריאותה באוויר, הציגה לראווה את כנפיה הלבנות והמרשימות והמריאה אל על אל מעוזות חדשים.